תרגמו מסינית יורי גרואזה וחנוך קלעי; הקדים מבוא והוסיף הערות יורי גרואזה.
אף על פי שתורתו הרציונאליסטית של קונפוציוס היתה דתה הממלכתית הרשמית של סין במשך אלפיים שנה, היתה זו תורתו הפילוסופית של לאו-צה, אשר ממנה ינקה יצירתו הפיוטית והספרותית של העם הסיני דורות על גבי דורות. כשבאים ללמוד ולהכיר את ההגות הדתית-פילוסופית של סין הקדומה, מתעוררת תשומת הלב לשניות גורלו של הפילוסוף לאו-צה וחיבורו דאו-דה-צ'ינג. העיקרון המנחה של תורתו הוא שהכול זורם בעולמנו, פושט צורה ולובש צורה, אולם החוקים הקובעים תהליך זה הם עצמם בלתי משתנים ונצחיים.
הפילוסופיה של לאו-צה מילאה תפקיד רב-ערך בחחיי הרוח של העם הסיני. ההמונים לא יכלו להסתפק במישנתם הדידקטית היבשה של הקונפוציאנים, שעיקר תביעתם מן האדם - קיום מצוות כיבוד אב ואם ומילוי חובת הנתין הנאמן. בתנאים של משטר מלוכני חמור, חביב היה, כפי הנראה, על בני העם הסיני האנארכיזם של לאו-צה. ותורתו על דאו, שאין בכוח השכל להשיגו, תאמה יפה את שאיפתם של בני-אדם מקדמת-דנא לפענח את סודות ההוויה.